<h1>ראבי"ה סימן תתקנ"ח</h1>
<h2>דף קכה:</h2>
מה ששאלתם אם כתובה נגבית מן המלוה ומן הרבית (חייב') [הריבית] שעלה עליו בחיי האב, מפני שבית זה היה ממושכן. ונ"ל דאפי' במה שעלה לאחר מיתת האב גובה, דכיון דנקט משכון לא הוי ראוי אלא מוחזק. וכן פסק רבינו שמואל בשם רבינו חננאל, ובמלוה שיש עליה משכון הכל מודים דשקיל בכור פי שנים, דבעל חוב קונה משכון. וגבי משכון דגוי ליכא למימר ולך תהיה צדקה, דלא קני משכון, כדאיתא בפ' כל שעה [ל"א ע"ב], מיהו עיקר הטעם משום דחשיב כמוחזק, דאיכא מאן דאמר [שביעית פ"י מ"ב] דמשכון אינו משמט. ותדע, דהא פסק הלכה (כרבי') [דרבינו] שמואל קאי (אי בכור) [אהא דבכור] נוטל פי שנים במלוה אבל לא בריבית, והיינו מלוה דגוי, זה חידוש לחלק בין מלוה סתם למלוה שיש עליה משכון, ואגב שיטפיה לא חש לפרש כל הצורך. וראי[תי] שפירש רבי' יצחק בר' מרדכי הא דקאמר ר' בכור נוטל פי שנים בין במלוה בין בריבית, לא שנא ריבית שעלה בחיי האב לא שנא ריבית שעלה אחרי מותו, דהא תפוס חשבי[נן] ליה. הילכך לא שנא גבי מלוה שיש עליה משכון (ופסק) [לפסק] רבותי', דמדר' נשמע לרבנן. ובמלוה סתם פסק הר"ר יצחק דאע"ג דגבי בכור פסק רב פפא דאינו נוטל פי שנים במלוה, דגבי בעל לא חשיב ליה ראוי, מדלא קא כייל להו בהדי הדדי, ונימא, אין הבכור והבעל נוטלין בראוי ובמלוה כבמוחזק, ש"מ דגבי בעל לא הוי מלוה בלא משכון חשיב ראוי, ודכוותא גבי אשה בכתובתה. אבל שלפופי והוי תמרי (הוא דאי) [הוי ראוי] אפי' גבי (בעד) [בעל], שלא כפסק רבי' שמואל, וסמכי' אסתמא דמתני' דבכורות [נ"א ע"ב]. ואין נ"ל פיסוק הרב בהא. דכיון דסבירא ליה בשבחא דממילא דהוי ראוי, כסתמא דמתני' דבכורות, וכ"ש מלוה סתם בלא משכון. דפרכינן בפ' יש נוחלין בכמה דוכתא, השתא שבחא דממילא אמור רבנן דלא שקיל מלוה וכו'. ומדברי רבי' שמואל אין להבין אי חשיב מלוה סתם לגבי בעל ראוי או לא, דנהי דלגבי בעל שבחא דממילא הוי ראוי דילמא מלוה סתם איכא למימר [דלא] (ד)הוי ראוי גבי בעל, וכן גבי כתובת אשה. ותו, בפ' שור שנגח ד' וה' [מ"ג ע"א] גבי נזקי אשה ליורשיה דהוי כמו מלוה סתם, משמע דפליגי ר' ורבנן אי הוה ראוי או לא לגבי בעל, [כ]דפליגי גבי בכור. והרב רצה לומר דרב פפא פליג אסברת דרבא ורב נחמן דהתם, אלא מסתברא דהוי ראוי, אם לא מלוה שעל המשכון, לא שנא משכון מטלטלין או משכון דקרקע מטעמא דהוי מוחזק בין במלוה בין בריבית, אפי' עלה לאחר מותו. והא דתנן בהכותב [פ"ד ע"א], מי שמת והיתה עליו כתובת אשה והיה לו מלוה או פקדון ביד אחר וכו', ומשמע דאי לאו דצריכה [שבועה] ולא היורשין הויא גביא ממלוה כתובתה, מפרשינן ליה במלוה שהיה לו עליה משכון מטלטלין ביד אחרים, וגביא לדברי הכל אי לא דצריכה שבועה. וההיא [שם פ"ב ע"א] דלא אשכחן תנא דאית ליה תרי חומרי בכתובה, תירצה בתוספותי' (מכתובת) [בכתובות]. ולפי פר"ח לא הוי הכא ראוי, שפי', מלוה שעמו פליגי, כגון שתפס הבכור את המלוה מיד הלוה ויצא מדין מלוה, לא הוי ראוי כיון שתפס. ופליגי, פי', יש לו בה דין חלוקה, שנוטל דין בכורתו. ורבי' שמואל פי' בע"א. והכא נמי תפיס בן השנייה במלוה. ויש לדחות והני מילי במטלטלי, אבל במקרקעי לא הוי תפיסה, דקרקע אינה נגזלת, והוי בחזקת כל היורשין. אבל מטעם מוחזק זוכה לגבות אפי' הוא ביד אחר, כדפרישית לעיל, כיון שיש עליה משכון. ובזמן הזה נשים גובות בין כתובות בין מזוני (בין) [מן] המטלטלין מתקנת רבנן סבוראי.
